תחנה מספר 1 – מצבת הזיכרון בעליה לתל (ליד אורן א’)

כיבוש צובה ע”י הפלמ”ח

קיבוץ צובה הוקם במהלך מלחמת השחרור ע”י לוחמי הפלמ”ח. וזהו סיפור כיבוש הכפר צובה ביוני 1948:
לאחר כשלון מבצע נחשון באפריל 48, הפלמ”ח מנסה לכבוש את האוכף של צובה-קסטל ולא מצליח. הכפר שיושב ברום התל, על שרידיה של מצודה צלבנית, היה כמעט בלתי אפשרי לכיבוש. ולכן נערך הפלמ”ח למבצע הסחה:
הגדוד ה-6, פלוגה ג’ בפיקודו של דן כהן יצא לפעולה משולבת עם הגדוד ה-5 לכיבוש הרכס.
הגדוד ה-5 מטפטף אש ממזרח כפעולת הסחה. והגדוד ה-6 מתפצל לשניים ועולה אל ההר מצפון ומערב דרך העמק הנעלם. הם משתמשים באלונקות בתור סולמות, מטפסים דרך הקוצים והצברים, ומפלסים את דרכם למעלה. הכוח היה מורכב מלוחמי לח”י, עולים חדשים שלא דיברו עברית – כוח בלתי מיומן. שקיללו ברוסית במשך כל העלייה.

מספר דן כהן: “היגענו למעלה, מכשיר הקשר שלידי מתעורר: “כאן קרן אור 1, אני בעמדת הזינוק. עבור”.
“קרן אור 1, כאן קרן אור גדול.” נשמעת פקודה בקשר.
“אנחנו פותחים באש מרגמות ומק”בים (מקלעים בינוניים), הסתער לפי פקודה, לאחר מכת האש. סוף.”

במקביל לכך החלה הרעשה של הגדוד ה-5 מכיוון מזרח. הערבים שהיו מורכבים ממצרים וסודנים, הפנו את כול תשומת ליבם כלפי מזרח. ההפתעה הייתה מוחלטת ולאחר קרב קצר מאד פסגת ההר נכבשה. הגדוד החמישי עלה אף הוא ממזרח בקריאות “הורה הורה!!” כיאה לאנשי הגח”ל.

תושבי צובה הערבית נמלטו. עד 1948 חיו בצובה 4 חמולות. מתוכן משפחת ברהום חיה היום בעין ראפה, ו-3 המשפחות האחרות חיות חלקן בעמאן וחלקן במחנה הפליטים אל עזרייה.

משימה מס’ 1 >>

בואו נשיר:
המנון הפלמ”ח https://youtu.be/ko16DQaQ–Q
האמיני יום יבוא https://youtu.be/mC_BixbTDMs